אנטי-גלובליזציה היא אידיאולוגיה פוליטית המתנגדת לאינטגרציה הגלובלית ולהשפעה הבינלאומית המאפיינת את הגלובליזציה. זוהי תנועה רחבה שמקיפה מגוון של נקודות מבט ודאגות, אך באופן כללי, תומכי אנטי-גלובליזציה טוענים כי אינטגרציה כלכלית בינלאומית מאפשרת למדינות עשירות לנצל את העניים יותר, מחמירה את אי השוויון החברתי ומערערת את התרבויות והמסורות המקומיות.
תנועת האנטי-גלובליזציה הופיעה בסוף המאה ה-20, כאשר תהליך הגלובליזציה הואץ עקב התקדמות הטכנולוגיה והתקשורת, הליברליזציה של המסחר וצמיחתם של תאגידים רב לאומיים. התנועה זכתה לתשומת לב משמעותית בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, עם מחאות מתוקשרות נגד מוסדות גלובליים כמו ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. מוסדות אלה נתפסו על ידי תומכי האנטי-גלובליזציה כסמלים של מערכת כלכלית גלובלית שעמדה בראש סדר העדיפויות של האינטרסים של העשירים והחזקים על חשבון העניים והפגיעים.
תנועת האנטי-גלובליזציה מגוונת וכוללת מגוון רחב של קבוצות ואינטרסים, החל מפעילי סביבה ופעילי זכויות אדם ועד לאיגודי עובדים וקבוצות ילידים. למרות המגוון הזה, קבוצות אלו מאוחדות באמונה משותפת שגלובליזציה היא כוח לפגיעה, המובילה לאי שוויון כלכלי, הידרדרות סביבתית, הומוגניות תרבותית ואובדן שליטה דמוקרטית.
בעוד שתנועת האנטי-גלובליזציה הצליחה להעלות את המודעות לחסרונות הפוטנציאליים של הגלובליזציה, היא ספגה ביקורת גם על היעדר חזון חלופי ברור. המבקרים טוענים שהתנועה ממוקדת מדי במה שהיא מתנגדת, ולא במה היא נועדה, ושהיא לא מצליחה להכיר ביתרונות הפוטנציאליים של הגלובליזציה, כמו הגברת הצמיחה הכלכלית, שיפור ברמת החיים והפצת רעיונות וחדשנות.
בשנים האחרונות, תנועת האנטי-גלובליזציה התפתחה בתגובה לתנאים עולמיים משתנים. המשבר הפיננסי של 2008 והמיתון הכלכלי שלאחר מכן הובילו להתעוררות מחודשת של רגשות אנטי-גלובליזציה, שכן אנשים רבים האשימו את הגלובליזציה בחוסר היציבות הכלכלית ובאי השוויון שבאו בעקבותיו. לאחרונה, עלייתן של תנועות פופוליסטיות ולאומניות במקומות רבים בעולם נקשרה לסנטימנט אנטי-גלובליזציה, המשקפת תגובה רחבה יותר נגד ההשפעות השליליות הנתפסות של הגלובליזציה.
עמדות רלוונטיות
מצביעים שמזדהים כנגד גלובליזציה סביר להניח שיסכימו עם עמדות אלו.
